בתחילת העידן הפסיכו פרמקולוגי, לפני כשישים שנה התזה הרווחת הייתה שתופעות לוואי הן חלק בלתי נפרד מטיפול תרופתי אנטי פסיכוטי. הפרדיגמה הזו השתנתה לאורך השנים וכיום אנו מתייחסים לתופעות לוואי כמשהו שמשפיע לרעה על היחס בין מטפל ומטופל. מטרתנו כיום היא למקסם את השפעת הטיפול האנטי פסיכוטי ולצמצם את תופעות הלוואי. לשביעות הרצון של המטופל יש משקל משמעותי מאוד בכל הקשור להשפעה הטיפולית ולאיכות חייו.

​

תופעות הלוואי העשויות לפגוע בצורה משמעותית במטופלים משתרעות על קשת רחבה של תחומים. ישנו צורך אקוטי באיתור מוקדם של תופעות הלוואי, זאת מכיוון שמטופל שהחוויה שלו בלתי נסבלת לא ירצה לקבל את הטיפול. ישנן גם משמעויות קליניות- מתוקפנות ועד אובדנות.

תרופות מדור שני עשויות להוביל לתופעות לוואי מטבוליות ולגרום לעלייה במשקל ולסוכרת. גם כאן, חשוב להתייחס לתופעה זו בשלב מוקדם. לצד תופעות אלו המטופלים עלולים לסבול גם מסדציה, שבנוסף להיעדר ערנות גורמת גם לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים. תופעה נוספת היא הפרעה בתפקוד המיני, בדרך כלל המטופלים לא מדווחים על תופעת לוואי זו וגם הרופאים לא ממהרים לשאול שאלות. שכיחותן משמעותית והשפעתן על חיי היומיום ואיכות החיים גדולה. קבוצה נוספת הן תופעות הלוואי האנטי כולינרגיות הגורמות להפרעה בתפקוד הקוגניטיבי, לעצירות, יובש בפה ודופק מואץ. מדובר כביכול בתופעות נפרדות, אבל בפועל ישנם שילובים ותופעה אחת עשויה לגרור תופעות נוספות. מגוון רחב של תופעות לוואי אלו משטחות את המנגנון הרצפטורי ולכל אחת מנגנון שונה, המשמעות הקלינית היא כבדת משקל. חשוב להבהיר שידע והיכרות עם המנגנון מאפשר ניבוי שלהן ואחר כך מתן מענה מתאים.

​

ישנן תופעות לוואי אשר מעלות את הסיכוי שהמטופל יבקש להפסיק את הטיפול. תופעת לוואי שכזו היא דיסטוניה, בה חלה התכווצות של קבוצות שרירים בהם שרירי הפנים והצוואר. זוהי תופעה פתאומית, מהירה מבחינת ההתפתחות שלה ומרתיעה, המלווה גם בחרדה. במידה והמטופל מעלה שאלות לגבי המשך הטיפול, צריך לנסות לשכנע אותו שלא כל תרופה יוצרת תופעה כזו, להשקיע מאמץ כדי לתקן את התופעה ואולי לשנות כיוון טיפולי.

​

במקרה של אקטיזיה, דור התרופות הראשון יצר תופעות לוואי משמעותיות. נתלו תקוות רבות שהדור החדש יפתור את הבעיות, אך בפועל זה לא שיפר משמעותית את המצב. חוסר סבלנות וחוסר שקט משליכים על התהליך הטיפולי והתרופתי כולו והמשמעות ברורה. התופעה מתבטאת בתחושות של המטופל ומהווה אתגר גדול לרופא שנדרש לאבחן אותה. טעות באבחנה וייחוס אי השקט וחוסר הסבלנות למחלה הבסיסית ולא לתופעת הלוואי, תוביל באופן טבעי להעלאת מינון התרופה אבל מה שנדרש זה בדיוק הפוך.

​

ישנן מספר שיטות התמודדות עם תופעות הלוואי. אחת היא הפחתה של מינון. במידה והטיפול יעיל נשאף לשמור עליו ולא נחליפו בקלות. שיטה שנייה היא מתן תרופה שממתנת את תופעת הלוואי. נשתמש בתרופות שממתנות תיאבון על מנת למנוע עלייה במשקל, אבל גם לתרופות אלה יש תופעות לוואי וזהו אתגר משמעותי מאוד לרופא. כדי לא ליצור בעייתיות, נשלב תרופות עם מנגנון דומה, מצריך מודעות מהרופא והתייחסות בהתאם להימנע מהשפעה כפולה שעלולה להוביל להיווצרותה של בעיה נוספת. שיטה נוספת היא החלפת הטיפול ושימוש בהתפתחות התרופתית, בידע של מנגנון הפעולה ובהתייחסות לתופעת לוואי ספציפית כמו במקרה של תרופת ברקספריפרזול אשר אינה גורמת לרגליים כושלות ומאפשרת לתת תרופה אחת במקום שתיים. המחקר הקליני הראה כי יש היגיון לנסות תרופה זו והיה צורך להיווכח בכך בעולם האמיתי. במקרה זה חיפוש אחר פתרון בלתי שגרתי הוביל להצלחה טיפולית וההשלכות מרחיקות לכת.

​

רופא אנגלי דגול אמר שרופא טוב מטפל במחלה אבל רופא מצוין מטפל במטופל שסובל מאותה מחלה. גישה זו המתמקדת באדם תוכל בהחלט להוביל לטיפול בעל סיכויי הצלחה גבוהים יותר