Tardive Dyskinesia או דיסקינזיה מאוחרת היא הפרעת תנועה לא רצונית השייכת לקבוצת ההפרעות ההיפר-קינטיות, ומופיעה על רקע נטילת תרופות אנטי פסיכוטיות החוסמות רצפטורים לדופמין, בעיקר D2. הפרעת תנועה זו מתבטאת בעיקר אך לא רק בשרירי הפנים, השפתיים והלשון (Oro-bucco lingual). ההפרעה מתפתחת לרוב לאחר מספר חודשי טיפול ולעיתים אף יותר.

 

התנועות הבלתי רצוניות עלולות לפגוע בצורה משמעותית באיכות החייםובכלל זה ברווחה הגופנית, הנפשית והחברתית בהתאם להגדרות ארגון הבריאות העולמי (WHO). הביטוי הסימפטומטי עלול להוביל לתסכול רב בקרב המטופלים וכתוצאה מכך לירידה במידת היענותם לטיפול תרופתי ולשיתוף פעולה עם הגורמים המטפלים.

 

גם כאשר המטופלים מתמידים בטיפול התרופתי וההיענות אינה נפגעת, המגבלה עלולה להחמיר הפרעה קיימת. לדוגמא, אדם המתמודד עם דיכאון כחלק ממהלך הפרעה אפקטיבית דו קוטבית ולצד זה איתרע מזלו והוא סובל גם מ-Tardive Dyskinesia, יכול לסבול מהחמרה בתסמיני הדיכאון למרות הטיפול התרופתי.

ישנו תת אבחון ותת טיפול ב- Tardive Dyskinesia. כמו כן, פעמים רבות ההפרעה אינה נרשמת באופן מסודר כאבחנה ברשומה הרפואית. מדובר בהפרעת תנועה מתסכלת, מורכבת לטיפול המונחת בתפר בין נוירולוגיה לפסיכיאטריה ואין עליה מספיק דגש בתהליכי הלימוד וההכשרה של פסיכיאטרים.

​

כניסת התרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור החדש לוותה בתקווה גדולה, זאת בשל העובדה שחלקן הגדול מעכב קולטנים לסרוטונין (5HT-R), נקשר פחות לקולטני דופמין (D2-R), וגם אלו הנקשרים ל- D2-R מדגימים דיסוציאציה מהירה מהקולטן. בפועל ההפרעה אכן שכיחה פחות, אבל הירידה לא הייתה משמעותית מאוד כפי שניתן היה לקוות. חשוב לציין כי מגוון התרופות האנטי-פסיכוטיות האטיפיות ניתן כיום באינדיקציות רחבות יותר ולא רק עבור סל ההפרעות הפסיכוטיות. לדוגמא, דכאון מאג'ורי, הפרעה אפקטיבית דו קוטבית ועוד. מכאן שאוכלוסייה רחבה של מטופלים חשופים לתרופות מהדור חדש, לכן על פניו חלה ירידה בהימצאות ההפרעה בקרב הנוטלים תרופות מהדור החדש אך מספר המטופלים הנוטלים אותן גבוה יותר, ולצערנו ההפרעה לא נעלמה מהעולם הקליני.

​

אנחנו כמטפלים נדרשים להיות ערניים יותר להופעת Tardive Dyskinesia המתפתחת במהלך נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות (טיפיות ואטיפיות), ובמידה וקיימת חשוב להתייחס לחומרתה והשפעתה על איכות החיים והתפקוד היומיומי של מטופלינו. רצוי כי פסיכיאטרים יכירו את גורמי הסיכון להפרעה, יאבחנו אותה מוקדם ככל הניתן, וימליצו על התערבויות טיפוליות מתאימות כגון התאמת מינון התרופה, סוג התרופה, והמלצה על טיפול ייעודי המכוון להפחתת התנועות הלא רצוניות. מעכבי VMAT2 דוגמת Tetrabenazine לטיפול ב-Tardive Dyskinesia נמצאת בשימוש כבר זמן רב אך מומלצת הרבה יותר ע"י נוירולוגים ביחס לפסיכיאטרים מסיבות שונות, חלקן קשורות אולי לרתיעה מסוימת מהמלצה על נטילתה. תרופה זו מוגדרת ע"י איגוד הנוירולוגים האמריקאי (AAN) כ- Level C (תרופה העשויה להועיל) לטיפול בהפרעה, ונטילתה כרוכה בסיכון להופעת תופעות לוואי מטרידות דוגמת תסמיני דכאון, אובדנות וסדציה משמעותית.

​

הדרך לטיפול איכותי יותר טמונה הן באספקט החינוכי והן בטיפול. מעכבי VMAT2 חדשים יותר, דוגמת Deutetrabenazine (Austedo) נמצאו יעילים יותר בהפחתת הסימפטומים ובעלי פוטנציאל נמוך יותר להופעת תופעות הלוואי הנפוצות המשויכות ל- Tetrabenazine. בשל כך, בשנת 2018 עודכנו הנחיות ה- AAN לטיפול ב-Tardive Dyskinesia והטיפול ע"י Austedo הוגדר כ- Level A בפרוטוקול הטיפולי. שנתיים אח"כ (2020) אימץ איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (APA) גם הוא הנחיות אלו.  Austedo מושקת בימים אלה בישראל ושייכת לדור חדש של מעכבי VMAT2.

 

אנו מזמינים אותך להצטרף להרצאת מליאה בנושא:

האתגר בניהול הטיפול במתמודדים עם הפרעה פסיכיאטרית מאג'ורית וטרדיב דיסקינזיה (TD)

אשר תתקיים ביום חמישי, 9:55-10:20

​

ד"ר איתי בסר, מנהל מרפאת מבוגרים, המרכז לבריאות הנפש, באר שבע