אחד האתגרים המלווה מטופלים הסובלים ממחלות פסיכוטיות מורכבות, ובהן גם סכיזופרניה, הוא ההתמודדות עם תסמינים נפשיים המפריעים להם לתפקד ולהגשים את מטרותיהם. תפקידנו כפסיכיאטרים הוא להעניק תמיכה מקצועית במסע לעבר ההחלמה של כל מטופלת ומטופל. יעדים אלה, הכוללים חיים בעלי משמעות ותקווה והגשמת מטרות הם יעדים גלובליים ואוניברסליים ולאו דווקא מאפיינים אנשים עם תחלואה נפשית. אם כי, ניתן לטעון במידה רבה של צדק שהם מורכבים יותר לאנשים עם תחלואה נפשית.

​

ההחלטות על מטרות הטיפול נקבעות בעיקר בידי המטופל ומושפעות מהעדפותיו האישיות, רצונותיו ושאיפותיו. התמיכה הניתנת למטופלים היא רב ממדית ונעה בין אספקטים ביו-פסיכו-סוציאליים ובכלל זה הטיפול התרופתי. המטרה המרכזית היא הפחתת תסמינים על מנת לאפשר תהליך של החלמה שיאפשר בתורו חזרה למסלול חיים פעיל בקהילה. הטיפול התרופתי הוא רק רכיב אחד מכלל רכיבי הטיפול.

פרט לצוות המטפל ולמטופלים עצמם, ישנם גורמים נוספים שמעורבות חיובית שלהם עשויה להגדיל את סיכויי ההצלחה של הטיפול. אלה כוללים בני משפחה, אשר מעורבים לא אחת בנשיאה בעול ומהווים בני ברית של הצוות המטפל. לצדה יכולות להתקיים מערכות תמיכה נוספות: קהילתית, דתית או תרבותית. לכולן עשוי להית משקל בתמיכה במטופל להישאר ולהתמיד בתהליך הטיפולי. ברגע שרשתות התמיכה בקהילה נפגעות או מלכתחילה לא קיימות, יש פוטנציאל להידרדרות ולהפרעה במהלך החיים, מהגעה לאשפוז ועד משברים חמורים יותר. המשפחה היא רשת תמיכה מיידית וחשובה ביותר, אך לעיתים קרובות גם היא זקוקה לעזרת מהצוות המטפל.

​

המדדים אשר נלקחים בחשבון בהחלטה על סוג טיפול כוללים את עוצמת התסמינים ואת אופיים, קרי תסמינים פסיכוטיים, דיכאוניים, שליליים או כפייתיים אם לציין כמה אפשרויות. לאחר גיבוש פרמטרים אלה ננסה להבין אילו גורמים הם המפריעים ביותר למטופלים להגשים את מטרותיהם ולחזור לקהילה, ובהם נתרכז. כך גם נמדדת ההצלחה- האם הטיפול התרופתי סייע להפחית את התסמינים הרלוונטיים ברמה משמעותית שתאפשר למטופלים לצעוד במסלול של החלמה ולחיות לצד התסמינים, תוך צמצום השפעתם על חיי היומיום. חשוב לציין שלא מדובר בתהליך בינארי, כלומר המטופל יכול להיות במסלול החלמה ולמצוא משמעות וערך בחיים גם שהוא עדיין פסיכוטי. הטיפול התרופתי מיועד לטייב ככל האפשר את הפחתת התסמינים ולאפשר למטופל לשוב ולהיות אדם מתפקד.

​

ישנה שונות גדולה בין ציפיותיהם של מטופלים. בקצה אחד של הסקאלה ישנם מטופלים שאינם מעוניינים לקבל עזרה והדבר מקשה על הצוות המעוניין לסייע להם. ישנם מטופלים שמוכנים לקבל עזרה חלקית ולבנות אמון הדרגתי בצוות המטפל. בקצה השני של הסקאלה, ישנם אנשים שנרתמים לתהליך הטיפולי והציפייה שלהם היא לקבל מהצוות המטפל עזרה ומענה מקצועי. הם שואפים להיות חלק ממעגל קבלת ההחלטות, ומעוניינים בגישה שרואה אותם בגובה העיניים, כבני אדם מלאים ולא כמחלות או תסמינים. שואפים להעצים ולהגדיל את האחריות האישית על חייהם. המטופל מצפה מאיתנו להבין את נקודת מבטו, ולהבין שהיא שונה מנקודת מבטנו כמטפלים, השוני מתבטא בין היתר בשפה ובתפיסת המציאות.

לצד הטיפול התרופתי ישנה מערכת רב צוותית התומכת במטופלים. מאנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית ועד אימון גופני וטיפול באומנות. כל אלה צריכים לשרת את מטרות הטיפול הייחודיות לכל מטופל. רצוי גם להבין מהמטופלים מה הם עצמם מגדירים כמה שטוב להם – מהאזנה למוזיקה ועד ריקוד, מה עוזר להם להירגע, לחשוב קדימה וכו'? חשיבותו של טיפול אישי זה רבה מאוד.

גורמים רבים במערך בריאות הנפש והפסיכיאטריה בישראל עובדים באופן המתואר, אך ישנה עוד כברת דרך לעבור כדי שכל המערכת תנהג כך. הדבר תלוי בין היתר בהקצאת תקציבים ומשאבים אנושיים הולמים.