מחר אנחנו פותחים את הכנס ה-17 של איגוד הפסיכיאטריה בישראל. הכנס הפעם שונה בתכלית מכנסים קודמים ומבחינתי ההתרגשות גדולה מאוד. הוא שונה מכיוון שלראשונה אנחנו עורכים את הכנס במקום מרוחק ולא במרכז עיר, בניתוק מחיי היומיום והקדשה של הימים האלה לפעילות האקדמית והחברתית שכל כך התגעגענו אליה. בשנה וחצי האחרונות בשל מגפת הקורונה, המפגשים היו כולם מעבר למסכים. כאשר באנו לתכנן את הכנס הזה קיווינו, והתקווה שלנו התגשמה, שנוכל לחגוג ולערוך את הכנס כמו "בימים הטובים" והצלחנו, התקווה אכן התממשה. נשב כולנו ביחד, המרצים, המשתתפים ובני המשפחות ונחגוג את חג הפסיכיאטריה הרבה לפני מדינות אחרות ואיגודים אחרים.

​

ההתרגשות שלי היא גדולה מכיוון שבכנס הזה אני מסיים קדנציה כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה ומעביר את התפקיד לפרופ' יובל מלמד. הקדנציה הייתה מאוד משמעותית עבורי ואני מקווה שגם עבורכם ועבור הפסיכיאטריה בישראל. השנים האלה העמידו אותנו בפני אתגרים רבים, החל מיישום הרפורמה לבריאות הנפש והשלכותיה, התמודדות עם מסע תקשורתי שהיה עוין בתחילתו והסתיים מחבק, מכבד ואוהב, לצד הגדלת המאמץ הציבורי, פרלמנטרי ומיניסטריאלי של הפסיכיאטריה בארץ. אני כמובן לא יכול לקחת את הקרדיט לעצמי וזו ההזדמנות להודות כאן לחבריי בוועד האיגוד, בפסיכיאטריה הישראלית, בארגונים ובעמותות הנושקים, לראשי משרד הבריאות ובעיקר באגף לבריאות הנפש ולחברי הכנסת, כל אלה שנרתמו למסע שלנו.

​

השנים האלה הוכיחו את הסולידריות, המקצוענות והחמלה שבה ניחנו אנשי המקצוע. מדובר באוצר יקר ויעיל ואני בטוח שאוצר זה יעמוד לרשות היו"ר הנכנס. אוטוטו אנחנו מתראים. צאו לדרך, השאירו את העומס והדאגות מאחוריכם ובואו ללמוד וליהנות בצוותא עם כנס שאורגן ונבנה בצורה מושלמת עבורנו. תודה לכל הנושאים בנטל הארגון והבנייה של הכנס, נתראה בקרוב!